- הבריכה- פרק 1.
אמהות היא האתגר הכי קשה שהתמודדתי איתו בחיי.
לפני שאי פעם חשבתי שאהיה אמא היו לי המון חלומות לאיך
חיי יראו כשאהיה גדולה. חלמתי על בית ספר למוסיקה, להקה
צבאית, ובעיקר חלמתי לסוע לארה״ב ללמוד בג׳וליארד שבניו יורק.
הייתי שרה מול המראה מחזיקה ביד מברשת ומדמיינת את הקהל מריע, את טקס פרסי הMTV,את עדן הראל מגישה לי את גביע- ״זמרת השנה״. אך בטקס הסיום של כיתה י׳ נתקפתי בזיעה קרה והתקף חרדה
דקה לפני הופעת הבכורה של אקווה"Im a Barbie girl״
שלי ל והבנתי שכנראה וג׳וליארד כבר לא יהיה לי. אבל החלום האמריקאי לא עזב אותי. בצבא פגשתי חייל בודד אמריקאי, ציוני שעזב את הכל מאחור- משפחה, חברים ובת זוג לשרת את ארץ אבותיו, ארץ זבת החלב והדבש. התאהבתי בו ישר. ערב אחד הזמנתי אותו לבירה ואחרי ארבע בירות מצאנו את עצמנו במושב האחורי של האמר בבסיס. מאז כל לילה היה סוער. גלינו כל פינה חשוכה וסודית בבסיס. למדתי להיות גמישה ולצרוח בלי קול. הוא היה מסעיר ומטורף וכלכך אמריקאי. יצאנו יחד שנה ואני החלטתי לעזוב עבורו את הכל מאחור. המשפחה שלי, החברים. הגענו למשפחה שלו בפלורידה שקיבלו אותי בזרועות פתוחות אך ארצות הברית העריכה אותי קצת פחות. נתנה לי אשרת שהיה לחצי שנה ולא אישרה לי את בקשת ההארכה שהיגשתי. ואז החלו שיחות החתונה. אחרי חודש כבר עמדנו תחת החופה באירוע קטן וסמלי ואחרי חודשיים כבר הייתי בהריון. כשהתינוק נולד שום דבר לא היה אותו הדבר. מבן זוג אוהב ודואג הוא הפך קר ומנוכר. עבד כל הבוקר ובלילה התעכב לחזור הביתה. סחבתי איתו חמש שנים אומללות חסרות אהבה, חיבה או סקס. בשנה הרביעית התחלתי לעבוד כברמנית במועדון סלסה השייך למלון מפורסם על החוף. באמצע השבוע עבדתי משמרות בוקר ובסופי השבוע עבדתי ערבים. גברים התחילו איתי כל הזמן למרות טבעת הנישואים ושנאתי אותם על זה. חסכתי כל שקל ותכננתי את ההתחלה של החיים שלי בלעדיו. כשקיבלתי את האזרחות עזבתי את הבית, שכרתי דירה והעברתי את חפצי לבד, הוא לא התלונן ולא עזר. החלטתי שגברים הם השטן ואין סיכוי שאי פעם אכנס לזוגיות עם גבר חדש. וכך עברו להן עוד שלוש שנים נוספות שלוש שנים שבהם אני לבד, מגדלת ילד מהמם חכם ומתוק אבל מאוד מאוד מעייף, יונתן שלי. לפני חודשיים איבחנו את יונתן עם ADHD. הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות המומחים המליצו להכניס אותו לפעילויות ספורטיביות. יצאתי מבית הספר המומה, כועסת ובעיקר מודאגת ישר אל המתנ״ס ורשמתי אותו לשעורי שחיה וכדורגל. מאז חיי לא אותו הדבר. כי הוא שם!!! האבא של אדם מחוג השחיה של יונתן. אני לא יודעת עליו יותר מדי, רק שהוא גבוה ושזוף, עם גוף בנוי לתלפיות ועיניים ירוקות חושניות שרוב הזמן מסתתרות תחת משקפי שמש חוץ מאשר כשהוא מביט ישר אלי. שמעתי שמועה שהוא גרוש. רוב האמהות סביב הבריכה מדברות עליו. ״הוא תמיד בא לבד״ ״אין לו טבעת״ שמעתי אותן אומרות. אנחנו תמיד מגיעים יחד אל החוג באותה בשעה. ימי שלישי וחמישי בעשרה לחמש אחר הצהריים. ומשבוע הבא יתחיל החופש הגדול ואראה אותו גם בימי רביעי בבקרים. אוףףףףףףףףףף…. במתנס שתי בריכות שחיה. האחת בריכת שחיה קטנה לילדים בה מועברים השעורים לפעוטות והשניה חצי אולימפית בה מעבירים את שעורי השחיה לילדים הגדולים יותר. בזמן השיעור הילדים בבריכה, וההורים רובצים מסביב על מיטות השיזוף. מאז הפעם הראשונה, בכל פעם שאני מגיעה עם יונתן, הגוף שלי דרוך. כמו יודע שהוא עומד לראות אותו. את המבט המהפנט שלו. את השפתיים המלאות שלו מתייבשות מהשמש. מדי פעם הוא מרטיב אותן עם הלשון. חשמל עובר בי ואני רועדת. הוא תמיד מתיישב במיטה מולי בצד השני של הבריכה. בריכה חצי אולימפית מפרידה בינינו. לא חשוב איפה אני יושבת הוא שוכב על המיטה שמולי קורא ספר. ומדי פעם העיניים הירוקות האלה שלו, עולות ופוגשות בשלי. אני מסיטה את מבטי במהרה חזרה אל הספר שמולי. לחיי אדומות, גופי מתחיל ללחוש, לספר לי כמה הוא מתגעגע למגע. ואז במקום להתרכז בספר או ביונתן, אני מדמיינת אותן, את הידיים הגדולות שלו עלי. מלטפות אותי מכפות הרגליים ועד האגן שם הן עוצרות ולוחצות את עצמן אל המקום שהכי מתגעגע למגע. אני מוצאת את עצמי זזה בחוסר נוחות בכיסא. והוא כמו יודע, שוב מביט בי. ככה כל פעם מחדש. הפעם ממש פחדתי לבוא לבריכה ולראות אותו. יונתן קפץ וצהל כל הנסיעה מבית הספר למתנ״ס. כשהגענו כמעט ותלש מעל עצמו את חגורת הבטיחות. ״נו אמא, המאמן מחכה לי, אנחנו מאחרים״ צעק עלי ממש. אני מודה שהפעם חיפשתי כל תירוץ להתעכב. רציתי להגיע אחריו ולשבת במקום אחר, רחוק ממנו. להראות לו שהוא לא שלוט בתחושות שלי. אולי בעצם, להראות לעצמי. נכנסנו לבריכה יונתן ואני, ופרפרים התחילו להתעופף לי בבטן. ואז ראיתי אותו. הוא שכב על מיטת שיזוף מצד שמאל לבריכה. הוא לבש חולצת טי-שירט בצבע ירוק זוהר ומכנסי ג׳ינס קצרים. הוא היה מעלף. בלעתי בקול והמשכתי פנימה. סידרתי את השמלה הפרחונית הארוכה שלי לוודא שישבה היטב על קימוריי. התקדמתי אל הצד השמאלי של בריכה. חלפתי על פניו בכוונה והתיישבתי שש מיטות ממנו לייד המאמן. בירכתי את המאמן לשלום, עזרתי ליונתן לחלוץ את בגדיו ונשכבתי על המיטה. הרגשתי מנצחת. הראתי לו מזה!!!! פתחתי את הספר שלי והתחלתי לקרא. אבל לא יכולתי לקרוא יותר מאת שתי השורות הראשונות שבדף. פתאום הרגשתי שהפסדתי. גם לא יכולתי לקרא וגם לא יכולתי לפנטז עליו כשעיניו עלי. מבואסת החלטתי ללכת לשירותים. לקחתי את הנייד שלי והתקדמתי לכיוון בניין המתנ״ס. כשהגעתי לדלתות הזכוכית הכבדות, יד גברית זריזה הקדימה אותי ופתחה עבורי את הדלת. הסתובבתי לאחור בבהלה וראיתי אותו. פעם ראשונה מקרוב. עיניו הירוקות זהרו באור השמש המסנוורת. הוא חייך אלי חיוך מפתה ואמר ״הרסת את המשחק שלנו.״ ״איזה משחק?״ שאלתי מיתממת. ״את יודעת איזה, אני לא מדמיין לעצמי כבר חודש שאנחנו משחקים״ אמר לרגע כבר פחות בטוח בעצמו. חייכתי אליו נבוכה ״זאת הפעם הראשונה שאתה בכלל מדבר איתי, למה אתה חושב שאני משחקת איתך משחקים״? לחיי הסמיקו. הוא נראה מופתע ״העיניים שלך, הן מביטות בי במבט…״. הוא לא סיים את המשפט. הוא השפיל מבט, נראה נבוך ומבולבל. כמו ילד אבוד. רציתי לקחת אותו בין ידי ולחבק אותו. להרים את פניו ולנשק אותו. הוא הרים את פניו ועיניו נדלקו כמו שני פנסים. ״הנה המבט שחיכיתי לו כלכך״ אמר מרוצה וצחק. נהייתי אדומה. ״אני יכולה בבקשה ללכת לשרותים״? שאלתי כועסת והיבטתי על כף ידו שעל הידית. באיזו זכות הוא צוחק עלי- חצוף!! ״לא, לא בבקשה אל תלכי, אל תכעסי. אני כבר חודש מחכה שתתני לי את ה-אוקי לגשת אליך אבל את כל הזמן בורחת לפני שאני מספיק.״ אמר כלכך מהר שהייתי צריכה לחשוב פעמיים מה אמר. ״למה פשוט לא ניגשת אלי בשעה הזאת שהילדים שוחים?״ שאלתי. ״לא ידעתי אם את נשואה, או רווקה. את חדשה כאן ואף אחד לא יודע עליך שום דבר.״ אמר. ״אני הנרי״ והגיש לי את כף ידו הימנית. השמאלית עוד אוחזת בידית הדלת. הוא שאל עלי? התרגשות הכתה בי. ״נופר, אבל כולם קוראים לו נופי״ הצגתי את עצמי. ״את אמא של יונתן, נכון?״ שאל ולחץ את ידי. כפות ידינו נגעו והרגשתי חשמל בכל הגוף. ידעתי שגם הוא, כי נראה שעברה בו צמרמורת. ״אני יכול ללוות אותך לשרותים, נופי?״ שאל ואני הנהנתי שכן. הוא פתח את דלת הזכוכית הכבדה בתנופה קלילה כאילו היתה נוצה. ״מאיפה את?״ שאל סקרן. ״אני מישראל, מכיר״? שאלתי חצי מבודחת. נדיר שאמריקאים לא מכירים את ישראל. אם כן הם לגמרי לא מפותחים וחושבים שלמדינה קוראים ירושלים ושעיר הבירה היא בית לחם בה נולד ישו, המושיע. ״בוודאי, הורי אוהבים את הכנסיה ובתור ילד כל יום ראשון נגררתי לשיר שירים על ישו והעיברים. כמתנה לשלושים שנות נישואים להורי, אחיי ואני שלחנו אותם לטיול מסע צליינות בירושלים. הבטחנו שיום הנישואים הארבעים שלהם ניסע כולם יחד, כולל הילדים.״ ״אתה תאהב את ישראל, אבל תכין מכנסיים רחבות כי האוכל מדהים ואתה תעלה במשקל בטוח״ צחקתי. ״אני לא מפחד מאוכל טוב״ ענה והביט בי מחייך. חיוכו התעמק בעיני ושררה בינינו דממה. עמדנו מחוץ לשרותי הנשים דקה בשקט. ״אני יכול לקחת אותך לארוחת ערב״? שאל כאילו מתגבר על איזשהו פחד פנימי. ״אתה לא נשוי״? שאלתי בטון מעט חושד. ״לא. כבר שנים שלא.״ צחק. ״לא הייתי מזמין אותך לארוחת ערב אילו הייתי.״ ״אני אחשוב על זה״ עניתי ונכנסתי אל שרותי הנשים. עצרתי בפתח ושאלתי ״תחכה לי״? חייכתי אליו חיוך מפתה. ״בוודאי גברתי.״ ענה והוריד כובע דמיוני מראשו. קרצתי לו ונכנסתי פנימה. נכנסתי אל תא השרותים סגרתי את הדלת ונצמדתי אל הקיר. אמא׳לההההההההההההההה!!!!!!!! צעקתי בתוך ראשי. מה זה היה??? זה אמיתי? הוא אמיתי? הוא מהמם. כבר לא יכולתי להשתין. מרוב לחץ ברח לי החשק. יצאתי מהתא ושטפתי ידיים היבטתי בעצמי במראה. ״נופי- יש לך את זה.. אל תתחילי לבלבל לעצמך את השכל עם משפטי השנאה העצמית שלך. את תותחית ואת שווה אותו״. אמרתי לעצמי בקול את המשפטים שאמרתי לעצמי כל שלישי וחמישי בשעה ארבע וחצי בדרך לאסוף את יונתן מבית הספר, במראה של הרכב. יצאתי והוא חיכה לי שם, במקום שבו השארתי אותו. ״מה את אומרת על מחר בערב, את אוהבת פירות ים״? שאל עיניו מלאות תקווה. ״מאוד אוהבת״ עניתי וחייכתי אליו עיני מביטות בעיניו ברעב הזה שכבר נהיה בלתי נשלט. ״העיניים שלך.. שוב פעם..״ מלמל ״אוקי. מחר בערב. ״ עניתי מהר לפני שאתחרט. המשכנו ללכת, הוא לקח ממני את מספר הטלפון הנייד שלי והכניס ישירות אל הנייד שלו. יצאנו יחד דרך דלתות הזכוכית. הוא התקדם שמאלה אל כיוון המיטה שבה ישב. אני התקדמתי ימינה, הוא הביט מי מבולבל. התיישבתי במיטה מול שלו. הוא חייך והבין שאנחנו שוב משחקים. הוא הביט בי מהופנט. שיחקתי בטלפון הנייד שלי במישחק מטופש עם חיות שקופצות ומפוצצות בלונים ומדי פעם הרמתי את עיני. ושם הוא שכב מביט בי, לא מוריד את העיניים. אמא׳לה-חשבתי לעצמי.
למה לעזאזל אני מכניסה את עצמי?
אני לא יודעת- אבל זה הולך להיות מרתק.
פרק 2
מרוב לחץ, מתח וחרמנות לא נרדמתי כל הלילה ורק התהפכתי במיטה. דמיינתי אותו אוסף אותי מהעבודה כולו חתיך בחליפה שחורה עם עניבה אדומה מחזיק בוורד. אך זה לא היה ריאלי, הייתי חייבת לאסוף את יונתן מבית הספר ולחכות לבייביסיטר שתגיע. מזל שהסכימה לבוא בהתראה של מהיום למחר. דמיינתי אותו בג׳ינס וטי-שרט לבנה בא לאסוף אותי מהבית ואני בשמלת כחולה גדולה ומנופחת יורדת במדרגות. אך זה לא נשף סיום כיתה יב׳ הזכרתי לעצמי. זה דייט, רק דייט. ארוחת ערב, אולי כוס יין, שיחה נחמדה ויאללה הביתה. אוווווווףףףףףף. הלחץ המטורף הזה. לא הייתי בדייט עם מישהו חדש חוץ מהאקס כבר כמעט עשור, חשבתי לעצמי. על מה נדבר? ואם אין לנו שום דבר במשותף? מה איכפת לי על מה נדבר, אני מעוניינת בשפת הגוף שלו יותר מהכל. אמא׳לההההה. אני בכלל לא יודעת איך להיות עם גבר. מה, סתם ככה להיכנס איתו למיטה? מה הוא יחשוב עלי? נרדמתי בשתיים לפנות בוקר עייפה וחרמנית. בבוקר כשפתחתי עיניים הרגשתי כל שריר ושריר שנתפס לי באמצע הלילה. עם עיניים עצומות הגשתי יד אל הפלאפון שלי שהיה על השידה בהישג יד. פתחתי חצי עין והתקשרתי לחברה הכי טובה שלי בארץ, אצלה השעה היתה צהריים. ״בוקר אור אהובה שלי״ בירכתי אותה כשענתה. ״ספרי לי הכל״ דרשה. ״גולדי, את לא תאמיני, עשיתי בדיוק מה שאמרת. הגעתי אחריו וישבתי במקום אחר. והוא….. ניגש אלי והציע לי לצאת איתו לארוחת ערב״. ״אההההההההההההההה״ צרחה ארוכה ונרגשת נשמעה מהצד השני של הקו. ״נופי, אני כלכך שמחה בשבילך. את חייבת, חייבת לשבת עליו. חייבת. חמש שנים בלי סקס זה כבר מעבר לגבול הנורמלי. את חייבת לנקות את קורי העכביש״ היא צחקה. יערה, חברתי משכבר הימים תמיד היתה בוטה במיוחד. היא היתה בלונדינית טבעית ודקיקה וכולנו קראנו לה גולדי מאז שהיתה קטנה בגלל שערה הזהוב. אני להבדיל ממנה תמיד הייתי עגלגלה, עם שיער חום ארוך ונפוח. לאורך השנים נהייתי פחות ׳עגלגלה׳ ויותר ׳מלאה׳. ישבן וחזה שופעים ואגן יותר צר. מזל שקים ק. החזירה את מבנה שעון החול לאופנה אחרת באמת לעולם לא היו מסתכלים עלי. להבדיל מגולדי שהיתה עם ביטחון עצמי גבוה ופה מלוכלך, אני הייתי הביישנית בחבורה. עם השנים למדתי להיות יותר פלרטטנית אבל כלכך הרבה שנים של הרעבה נפשית על ידי האקס שלי גמרו על הפלרטטנית שבי והשאירו אותי ריקה. מה אם לא אדע מה לעשות עם הנרי?? נבהלתי מעצם השאלה ״כדור הארץ לנופי״ קראה יערה מהצד השני של הקו. ״אל תשכחי לגלח רגליים, ולא, אם יהיו לך קוצים זה לא יעצור אותו מלשכב איתך אבל זה כן יעצור אותו מלהתקשר יום אחרי״ נזפה בי. ״טוב, טוב מספיק יונתן עוד מעט יתעורר, אעדכן אותך בפרטים מחר. ״ נישקתי את הטלפון וניתקתי. אבל היא צדקה- מיהרתי להתקלח ולהתגלח איפה שצריך. הסעתי את יונתן לבית הספר ומיהרתי לעבודה. המלון היה עמוס בתיירים מכל העולם. מיאמי דקה לפני הקיץ תמיד הומה באדם. המלון שבו עבדתי נחשב לאחד המפורסמים והמון ידוענים התארחו בו. מועדון הסלסה ״סלסה נייטס״ שבו עבדתי היה מפורסם בגלל רשימת המרגריטות שהציע, 30 סוגים שונים ואני הייתי צריכה לזכור את כולם בעל פה. בבוקר המועדון היה בר-מסעדה בסגנון ארגנטינאי ובערב מועדון לילה. המועדון היה גדול. הקירות היו לרוב פסיפס כחול, אך צורות של ירח וכוכבים מפסיפס צהוב עיטרו את הקירות. בבוקר הרחבה היתה מלאה בשולחנות כחולים כצבע הקירות עם כיסאות מתקפלים צהובים. אך בלילה השולחנות והכיסאות מתקפלים לחדר האחורי והרחבה מתמלאה במוזיקה לטינית חושנית וברקדנים סקסים שזזים בקצב מחשמל. בבקרים אני הייתי אחראית על הבר ואת רוב שעות היום העברתי בלמלא משקאות, כוסות, זיתים ודברים נוספים שהיו חסרים. בירכתי את העבודה המרובה. לא רציתי לחשוב על הערב. מה אם לא יתקשר? ׳תפסיקי לעשות לעצמך חיים קשים, אין מצב שהוא לא מתקשר׳. אמרתי לעצמי השעה היתה שלוש וחצי. עוד חצי שעה והמשמרת שלי מסתיימת ואני עפה לאסוף את יונתן. כבר לא עמדתי בפיתוי ופתחתי את הפלאפון. חיכתה לי הודעה מהנרי. ״אני לא יכול לחכות. אאסוף אותך בשבע. שלחי לי כתובת.״ היבטתי בטלפון כמו ילדה בת שש עשרה עם חיוך מטופש על הפנים. ׳אוף שאתבייש לי. אני פשוט איכס. תתעשטי על עצמך גברת.׳ דיברתי אל עצמי שוב פעם. אספתי את יונתן ומיהרתי הביתה. בקושי התייחסתי לילד ״מירה תגיע לשמור עליך ואתה תהיה ילד טוב בבקשה. אני חייבת להתארגן. ״ קראתי אחרי ועליתי במדרגות אל חדר השינה שלי. הבית שלנו אמנם היה בעל שתי קומות אך היה יחסית קטן. רוב הבתים במיאמי היו די ישנים והבניה הישנה היתה לגובה, לא כמו היום שבונים דירות גדולות ומרווחות. אך הבית הקטן הזה,צהוב מבחוץ עם רעפים אדומים היה הבית שחלמתי עליו שנים כשחלמתי על מקום רק לי וליונתן בלי האקס. לקח לי המון זמן ללמוד להגיד את המילה אקס. השם שלו על מסך הפלאפון שלי הכתיב את טיב הקשר בינינו. בהתחלה הוא היה ״הבן זונה.״ אחרך כך הפך ל ״האפס״. כשיונתן ראה את הצג והקריא לי ״אמא, האפס מתקשר״ הבנתי שזה לא בסדר ושיניתי את שמו ל״אבא של יונתן״. אבל אחרי שלא תרח לאסוף אותו פעם אחת יותר מדי יחד עם תירוץ עלוב כזה או אחר הוא הפך ל״האקס״. החלטתי שאני פשוט עושה עליו איקס ענקי וזהו. מאז דברים השתנו. הוא לקח קצת יותר אחריות וכל סופ״ש יונתן מבלה אצלו מיום שישי אחר הצהרים ועד ראשון בערב. מה שנותן לי את החופש לעבוד שעות נוספות ולילות בסופי השבוע. בסוף השבוע הטיפים מצויינים. וטוב שכך כי ההון שעולה לי המתנ״ס והחוגים מחייב לעבוד שעות נוספות. מדדתי אין ספור שמלות. אספתי את השיער ופיזרתי. תלתלתי והחלקתי. בסוף החלטתי על שמלה קטנה שחורה ושיער גלי. מרחתי את השפתיים באודם אדום וחייכתי אל דמותי במראה. היא נראתה שובבה ושמחה ואהבתי את מה שראיתי. ״יש לך את זה. את חזקה ויפה. ומגיע לך לעשות חיים.״ אמרתי לעצמי. ירדתי במדרגות ויונתן קרא ״וואו אמא, את כלכך יפה״ נישקתי את הילד הנהדר שלי בשפתיים ופרעתי לו את התלתלים המשוגעים שלו. ״תודה מתוק שלי. אתה תהיה ילד נפלא ולא תעשה למירה צרות. לא לקפוץ, לא לצרוח ובטח לא לקשור אותה לכורסא שומע?״ הוא צחק והמשיך לשחק במשחק הוידאו שלו, מכונית שהתנגשה במכוניות חונות. עם מה לעזאזל אני נותנת לילד שלי לשחק?? חשבתי לעצמי. למי איכפת שישחק עם מה שהוא רוצה. הייתי מוכרת כליה בשביל חצי שעה של שקט. ניחמתי את עצמי. דפיקות בדלת. הבייביסיטר הגיעה. שתי דקות של הסברים ועידוד והבטחות שהפעם הוא יתנהג יפה והטלפון ציפצף. ״אני בחוץ. אשמח לאסוף אותך מהדלת אבל אני לא יודע מה אמרת ליונתן.״ הערכתי אותו על הטקסט הזה. הרי לא אמרתי ליונתן עם עם מי אני יוצאת לארוחת ערב. שוב נישקתי את הילד ויצאתי מהדלת במהירות לפני שיתחילו הצעקות. שיט, שכחתי לנעול נעליים.
פרק-3
הוא חיכה לי בחוץ מהמם בג׳ינס כחול כהה וחולצה מכופתרת תכולה נשען על רכב ספורט שחור עם גג פתוח. ובידו ורד לבן. ניגשתי אליו וחיבקתי אותו כמו ישראלית מתורבתת הוא נענה לחיבוק שלי ומחץ אותי לתוכו. הוא הריח מהמם. ריח של סבון גוף נקי ובושם משכר. הוא נשק לי על הלחי. ״תן לי שניה רק לגנוב את הנעליים מבלי שהילד ישים לב ונצא לדרך״. הוא הביט בכפות רגליי היחפות וצחק צחוק גדול. שלחתי טקסט למירה שתוציא לי את נעלי העקב השחורות שלי והיא השחילה אותן בשקט החוצה. הנרי הציע לי את ידו שאשען ואנעל את נעליי. הוא היה כלכך מתוק, חשבתי. הוא הוביל אותי ביד אל כסא הנוסע. פתח עבורי את הדלת ונכנסתי לרכב. הוא נכנס לרכב. ״מהרגע הראשון שראיתי אותך, בבריכה בשמלה לבנה ידעתי שזה עניין של זמן עד שאזמין אותך לצאת איתי. הורד הזכיר לי אותך ביום ההוא״. אמר והגיש לי את הורד. היבטתי בו ופרצתי בצחוק מתגלגל. הוא הביט בי המום. הרגשתי שקצת העלבתי אותו ״זה קצת קיטשי אתה לא חושב?״ שאלתי ולחיי אדומות. ״בישראל גברים לא מגישים לאישה ורד בדייט הראשון? כי כאן זה סוג של סטנדרט״ אמר. ״בעלי לשעבר אמריקאי ולא קיבלתי ממנו פרח מעולם. כנראה שאני פשוט לא רגילה, תודה על המחווה״ לקחתי את הורד ונשקתי לו על הלחי. הוא חייך ויצאנו לדרך. נסענו אל מסעדת סושי יוקרתית שרק נפתחה על חוף הים. חנינו מרחק חמש דקות הליכה וטיילנו על הטיילת בדרך למסעדה. ״אני מתפלאה שהצלחת להזמין מקומות למסעדה הזאת. ליום ההולדת שלי ניסינו להזמין שולחן והיה צריך להתקשר שבועיים מראש.״ סיפרתי לו. ״בעל המסעדה חבר טוב שלי. למדנו יחד בתיכון. והוא חייב לי טובה מפעם.״ אמר וחייך ״הצלת את חייו או משהו?״ הקנטתי בחיוך. ״לא הוא גנב לי את החברה שלי בכיתה י׳. יצאנו יחד שנה וכשהייתי בחופשת קיץ אצל בני משפחה בטמפה הם התחילו לצאת בסתר״. ״ואתה קורא לו חבר???״ שאלתי די בהלם. ״כן. זה היה מזמן, והחזרתי לו, יצאתי עם אחותו הגדולה שנתיים. בסופו של דבר הייתי שושבין בחתונה שלהם.״. סיפר גאה בעצמו. ״הם יחד עד היום״? שאלתי. ״כן. נשואים באושר. יש להם שלושה ילדים.״ ״מקסים. גם אני כבר לא הייתי כועסת״ חייכתי. הגענו. הוא לקח את ידי ונכנסנו למסעדה. המסעדה היתה מהממת. קירות בצבעי כתום וצהוב האירו את המקום. המסעדה היתה מחולקת לתאים אישיים מימין ומשמאל. שולחנות וספסלי עץ עבים יצרו את המחיצות. ובמרכז המסעדה היה מסוע בצורת ח׳ אנשים ישבו משני צדדיו. על המסוע נעו צלחות סושי אישיות. הצלחות היו צבעוניות. ״לכל צלחת יש מחיר אחר, כל אחד אוכל כמה שהוא רוצה ובסוף מחשבים את הצלחות״ הסביר הנרי כשראה את פני המבולבלות. ״אבל אנחנו יושבים בתא אם זה בסדר מצידך״ הנהנתי בהסכמה ונתתי לו להוביל אותי פנימה. התא האחרון מצד ימין היה שמור. חיכה עליו בקבוק סאקי ושתי כוסות. ״גבירתי״ אמר ועזר לי לשבת. הוא התיישב מולי. ״מה תספרי לי על עצמך?״ שאל כשהתמקם. ״תמזוג לי כוסית ונראה איזה סודות יצאו ממני״ צחקתי. הוא מזג לשתי הכוסיות והרמנו לחיים. הסאקי חימם לי את הגרון והבטן והתחלתי להרגיש יותר נינוחה. ״אני נופר בת 29 מישראל. אמא ליונתן בן ה7. הכרתי את האקס שלי כשהייתי בצבא הישראלי. הוא היה חייל בודד אמריקאי וריחמתי עליו שהוא לבד. אז אירחתי לו חברה ויחד חזרנו למיאמי לבית הוריו. היינו נשואים חמש שנים ועכשיו אני רווקה כבר שלוש שנים. אני ברמנית ב״סלסה נייטס״. אני מנהלת משמרת בוקר. זהו, מה עוד יש לומר?״ שאלתי בחיוך. ״את אוהבת את ארצות הברית״? שאל סקרן נשען עם סנטרו על ידו מבטו חודר אל עיניי. ״מממ… כן, מאוד. אני אוהבת את השקט שיש כאן. הטרור בישראל מלחיץ אותי וקשה לי המחשבה לגדל שם את יונתן. אני אוהבת את הנימוס האמריקאי. אני אוהבת שגבר מביא לאישה פרח ולא חושב שזה יומרני.״ הוא חייך וגילה את ההתנצלות הנסתרת בין המילים. ״ספר לי על עצמך. אני ממש לא יודעת עליך כלום״ ביקשתי. ״אני הנרי בן 33. נולדתי וגדלת במיאמי רוב חיי. אני בעל סוכנות רכבים, יחד עם שני אחיי הגדולים. ואני אבא של אדם. ״ אמר בגאווה. ״כמה זמן אתה גרוש״? שאלתי. האמת שהייתי מאוד סקרנית לגלות. ״הסיפור שלי הוא קצת מורכב אנחנו צריכים עוד שוט.״ צחקנו והרמנו שוב לחיים. ״הכרתי את אמא של אדם בקולג׳. היא היתה הבחורה הכי יפה בקמפוס והתאהבתי בה ממעבר לדשא. לא היה לי מושג איך קראו לה אבל ידעתי שהיא תהיה שלי. ״ הוא קרץ לי. הבנתי את הרמיזה וחייכתי. ״יצאנו יחד ארבע שנים והתחתנו. אבל כשפתחתי את העסק הייתי מאוד עסוק והיא לא אהבה את זה שהעסק בא ראשון. השקעתי את כל חסכונותי ולא יכולתי להרשות לעצמי לתת לעסק לקרוס. אל תוך כל הלחץ הזה אדם נולד. לקח לעסק שלוש שנים להתחיל להיות רווחי. בדיוק אז היא החליטה לעזוב ולקחת איתה את אדם. היא נכנסה לזוגיות חדשה די מהר ואני התחלתי לצאת ולחיות כרווק. האמת שאהבתי את חיי הרווקות. נהנתי לצאת עם נשים שונות, להרגיש את הגיוון אחרי כלכך הרבה שנים עם אותה אישה״ לא ידעתי לאן הסיפור הולך אבל לא כלכך אהבתי את מה ששמעתי. ״אחרי שלוש שנים של חיי הוללות גילו לגרושתי סרטן ממאיר בשד. האמת שהיא גילתה את זה בשלב מאוד מאוחר ושבעה חודשים אחרי היא נפטרה. אדם, שהיה רגיל לגור איתה ועם הבן זוג שלה עבר טראומה מאוד גדולה. בית המשפט קבע שיגור איתי. בן הזוג של אימו רואה אותו אחת לשבועיים. החיים לקחו אותנו לכיוון מאוד לא צפוי אבל האמת היא שאני שמח שזכיתי בבן שלי במשרה מלאה שוב. זה החזיר אותי לשורשים שלי. לאדם ולאב שרציתי וחלמתי להיות. למען האמת, לא יצאתי עם אף אחת מאז שאדם עבר לגור איתי. את הראשונה״ הוא לקח את ידי מעבר לשולחן. פי היה פעור. לא האמנתי לסיפור ששמעתי. ״אני כלכך מצטערת על גרושתך. זה בוודאי היה קשה גם לך לא רק לאדם.״ ״כן. זה היה לא פשוט, אבל לאדם בעיקר. לאדם יש הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות בגלל זה רשמתי אותו לקבוצת השחיה.״ שיתף. ״גם ליונתן יש את אותה הבעיה.״ שיתפתי גם אני. לא האמנתי שיש לנו כלכך הרבה מן המשותף. הוא היה חביב והשיחה זרמה. אולי אני כן יכולה לצאת לדייטים אחרי הכל. עודדתי את עצמי מלצר הופיע עם מנות לשולחן. ״השף שלח לכם את מנת הדגל של המסעדה.״ במרכז השולחן הוא הניח סירת עץ גדולה עמוסה ברולים של סושי וסשימי צבעוני. וצלחת נוספת עם סלטים. סלט אצות, סלט קלמרי, סלט מלפפונים ופולי אדממה. שלפנו מקלות סינים והתחלנו במלאכת האכילה. ״אני משוגעת על סושי, לא יכולת לבחור מסעדה טובה יותר״ אמרתי בין ביס לביס. ״אני שמח. לפני שמונה שנים כשבן, בעל המסעדה סיפר לי שהוא נוסע ליפן ללמוד לעשות סושי, צחקתי עליו. היום ובעיקר בזכותו סושי הוא אחד מסגנונות האוכל האהובים עלי.״ אמר ודחס אל פיו שרימפ ענק. הוא מצץ ממנו את המיץ ולפתע רציתי להיות השרימפס הזה בין האצבעות שלו. נסחטת על ידי השפתיים האלה. הוא עצר והביט בי ״הנה הן, העיניים האלה. המבט הזה. ספרי לי מה עובר לך בראש כשאת מביטה בי ככה״ ביקש בקול כמעט מתחנן. הסמקתי. נהיה לי חם מכף רגל ועד ראש. והחבאתי את פני בידי. הוא לפתע נעמד והתיישב ליידי. משך את ידי לצדדים והרים את פני עם כף ידו הגדולה. ״אל תתחבאי ממני״ ביקש. היבטתי בו סמוקה מבושה. ״את יפהפיה, והמבט שלך. את מכשפת אותי. הוא רודף אותי כבר שבועות. אני עוצם את העיניים ורואה את העיניים שלך מביטות בי בעוצמה הזאת. בבקשה תגידי לי מה הן רוצות ממני.״ הוא הביט בי במבט רדוף. הוא היה כלכך יפה. שיערו הבלונדיני הבריק לאור הנר שעל השולחן עיניו הירוקות נראו כמעט שחורות בתא החשוך. והשפתיים האלה, בשרניות רציתי להיבלע לתוכן. פתאום נישקתי אותו. בעוצמה. מופתע הוא שיחרר את ידי. חיבקתי את צווארו והוא ליטף את פני ונשאבנו אל נשיקה מחשמלת. שכחתי איפה הייתי, שכחתי שהיו אנשים שראו אותי. רק הוא ואני טובעים אחת אל תוך השני. כשהתנתקנו היבטנו אחד בשניה עוד דקה ארוכה מתנשפים. ״ מה את אומרת על איטלקי מחר, אני רוצה לטעום אותך מרוחה ברוטב פסטה.״ צחקנו והמתח הופג. ״אני אוהב פסטה״ עניתי. כנראה שגם מחר יש לי דייט חשבתי
אני לא יכולה לחכות.
כל הזכויות שמורת ל ״לעיניה בלבד״
תוכן הבלוג נועד לבני 18 ומעלה.
אסור להעתיק , לצלם, להעביר
לעיניה בלבד🍷💄💋👠♥️🍷 